Search
  • Nirit & Shiran

חזרה לשגרה

שמתכננים חופשה יש התכווננות לקראתה, אנחנו יודעים מתי היא מגיעה, מתי היא נגמרת, וחושבים פחות או יותר על בניית לוח זמנים עם פעילויות בהתאם לסוג החופשה. גם לפני חופש מהמסגרות, בחגים למשל, או בחופש הגדול, אנחנו מתכננים סדר יום כללי.

לקראת חופש אנחנו מכינים את הילדים, משוחחים איתם ובונים את הציפייה. גם במסגרת יודעים שיש תהליכים שלא מתחילים לפני היציאה לחופש.





לפני כחודשיים יצאנו ל"חופשה", היא לא הייתה מתוכננת, לא היה ברור מתי היא נגמרת, עננה של אי ודאות ריחפה מעלינו ויצרה תגובות של חרדה ובהלה.

קודם סגרו את המסגרות החינוכיות, בתי הספר והגנים הפסיקו פעילות והילדים נשארו בבית. אחריהם הורים שנאלצו להישאר עם הילדים ובהמשך חל"ת לאחוז גדול מהעובדים במשק. עצמאיים ובעלי עסקים נשארו באוויר ללא הכנסה. השלב השני היה סגירת הפארקים ומקומות ציבוריים ולבסוף הבידוד החברתי. 


משלב לשלב עולה רמת החרדה, כלל שאי הודאות והבלבול גוברים כך גם המצוקה הנפשית.

איך אתווך לילדי את המצב, כשאני לא מבינה אותו בעצמי. הצהרות סותרות מצד גורמים שונים בממשלה ובתקשורת, פרסומים בערוצי החדשות השונים בכל רגע ובכל מדיה אפשרית ובעיקר המון היסטריה סביב הנגיף.


הילדים שהיו רגילים לקום בכל בוקר, ללכת למסגרת (גן או ביה"ס) ולראות את הוריהם הולכים לעבודה פתאום נסגרו בבית, אין אפשרות להיפגש עם חברים, גם לא עם סבא וסבתא. אי אפשר ללכת לגינה הציבורית ולא לחוף הים. הכל מסוכן בחוץ, כולם מסוכנים. חובשים מסכות ועוטים כפפות וההרגשה היא שלא בטוח להיות מחוץ לבית. 


כהורים גם המציאות שלנו השתנתה, רובנו הפסקנו לעבוד ונסגרנו בבית עם הילדים ובני הזוג שלנו 24/7. סיר לחץ שבתוכו חוסר ודאות כלכלית ותעסוקתית, איסור על יציאה מהבית אלא להתאווררות עד ל100 מטרים, מפגשים מקוונים של הילדים עם המורה/גננת, ומן הצד השני דאגה להורים שלנו שסגורים בביתם וזקוקים לנו, אך איננו יכולים לבוא במגע עימם.


בימים אלו מתחילים לשחרר את הסגר, הילדים אט אט חוזרים למסגרות במתכונת חדשה, עדיין לא מאוד בנויה ולא ממש ברורה. וההורים חוזרים גם הם לעבודה על פי ההנחיות. 

אז איך מסבירים לילד שעכשיו מותר לצאת? האם הנגיף עבר? כיצד יתכן שמותר לפגוש את סבתא? או את החברים בגן? 

הטלטלה שאנו המבוגרים חווים בעת הזו היא כפולה ומכופלת בתוך נפשם העדינה של הילדים. בסיפורי אגדות הרשע צריך להיפגע קשות בכדי שהטוב יוכל להתקיים. אך במציאות שלנו הנגיף הרשע לא נפגע ולא הובס עדיין . הצלחנו להישמר מפניו עד כה ואין לדעת מה יהיה. בראשו של הילד אין הבנה למבנה מסובך שכזה.


חשוב לדבר עם הילדים על החזרה לשגרה. 

להסביר שהנגיף עדיין קיים ושצריך להישמר, אך יש לשים לב שלא יוצרים בהלה. לאפשר לילד להביע חשש ופחד ולקבל אותו. ילדים רבים יעלו פחדים וחרדות שאינן קשורים בנגיף, זוהי צורה אחרת שלהם לדבר את הפחד שעלה מהתקופה האחרונה. ריגרסיה בהתנהגות חברתית ואישית, בצרכים ובדיבור עלולות להופיע ברמות שונות. חשוב לשים לב לקשיים שהילד מביע ולתת לו מענה.


טיפול רגשי באמצעות הבעה ויצירה מאפשר מרחב ספונטני ויצירתי שבו אנו עוקפים את ההגנה והחרדה ומניחים את הקשיים על שולחן העבודה. 

בעבודה עם הילד אנחנו יכולים להתבונן בקושי שעולה ולדבר אותו בצורה שמורה ומכילה, ולחשוב יחד איתו על דרכי התמודדות.

בהדרכת הורים נוכל לחשוב יחד על הקשיים שעולים בבית ולמצוא את הכלים המתאימים לכם לפתיחת ערוץ תקשורת רחב ומכיל בין בני הבית. 


דברו איתנו, אנחנו כאן עבורכם


13 views0 comments

Recent Posts

See All