הסגר הנוכחי שאנו נמצאים בו החל למעשה לפני כשבועיים, אך בימים אלו הולך ומתהדק.
עד כה היינו באווירה משוחררת יותר, אמנם הוכרז הסגר, אך יכולנו לגשת לחנות או ללכת לעבודה והילדים היו במסגרות. ועכשיו חוזרים למסגרת נוקשה יותר שקצת מחזירה אותנו לסגר הראשון.
השנה האחרונה מלווה בהמון בלבול, חרדה וקשיי הסתגלות למצב. ישנה תחושה לעיתים שמקבלי ההחלטות לא רואים אותנו האזרחים ולא קשובים לצרכים שלנו. מעבר לקבלת ההחלטות ושינוי שלהן מדי שעה, אין אכיפה של החוקים החדשים וחמור מכך אין מודלינג של ההנהגה באיך לעמוד בחוקים אלו.
מצב זה יוצר תחושת בלבול וחוסר הבנה. גם אם ברצוני לעמוד בהגבלות החדשות, לא תמיד אבין מה מותר ומה אסור לי. לתחושת הבלבול מצטרף התסכול, כשאני לא מבין מה אני אמור לעשות ולא ברור לי מדוע אני עושה זאת, זה מאוד מתסכל.
ומכאן מתגברת תחושה של חרדה ועד לחוסר אמון.
כבני אדם חשוב לנו לדעת שכאשר אנחנו עושים מעשה, התגובה תהיה מותאמת ומצופה.
לדוגמה - כאשר אני נוהגת מעל המהירות המותרת, אני יודעת שישנה אפשרות שיתפוס אותי שוטר או שאעשה תאונה - סיבה ותוצאה.
אבל, אם אני נוהגת במהירות המותרת, ומצייתת לחוקי התנועה, ופתאום עוצר אותי שוטר ומגיש לי דו"ח, זה לא מותאם, לא צפוי ובעיקר מערער.
ניתן להסתכל על המצב המדיני כמטאפורה ליחסי הורים - ילדים.
ישנה חשיבות גדולה בגבולות, הגבולות שומרים על הילד, נותנים לו תחושת ביטחון ומספקים לו תחושה של נראות.
בכדי שהגבולות אכן יתמכו בילד ויעזרו לו לצמוח, הם חייבים להיות מותאמים עבורו (גיל, יכולות, הבנה ועוד).
יתרה מכך, על ההורה להיות יציב ועקבי בהצבת גבולות אלו, שכן אם הגבול אינו יציב הוא מבלבל ויוצר תחושת כעס וחרדה.
זאת אומרת שהילד צריך להבין סיבה ותוצאה.
לדוגמה - עד שלא תסיים שיעורים, לא תוכל לשחק במחשב.
אך אם לאחר בכי וצעקות מצדו של הילד, ההורה מתרצה ומאפשר משחק קטן ולחזור ללמוד, הילד מבין שעליו לבכות ולצעוק בכדי לזכות במבוקשו.
בכדי ליצור גבול יציב, עלינו להתמיד בתגובה שלנו כלפי ניסיון לשבירת הגבול. התגובה צריכה להיות קבועה ואחידה, אך לא נוקשה ומלווה בהסבר - מדוע אינני מרשה לשחק כרגע במחשב - ולצד זה עלינו להכיל את הרגשות שעולים בעקבות הצבת הגבול.
לצד גבולות ברורים ומותאמים, אנחנו ההורים צריכים לשמש דוגמא לילדים שלנו. ילדים הם המראה של ההורים, הם רואים הכל, שומעים הכל ולומדים איך להתנהג על ידי חיקוי של הסביבה שלהם. ראשית חיקוי של ההורים והתא המשפחתי ובהמשך חיקוי של חברים וקבוצת השווים.
אם אני לא מרשה לאכול מול מסך, כיוון שזה מפריע לריכוז באוכל, פוגם בחווית האכילה ועלול להוביל להפרעות אכילה, אינני יכולה לשבת לאכול מול המסך בעצמי. בודאי שלא כשהילדים רואים אותי.
עלינו לסגל את ההתנהגויות שאנו דורשים מהילדים שלנו, אחרת הם יחושו תסכול וכעס כלפינו, מתוך חוסר הבנה - מדוע מוצב לי גבול שכזה??
בהדרכת הורים ניתן לראות דפוסים שונים של תקשורת לקויה בתוך המשפחה. של קושי בהצבת גבולות או בהצבת גבולות לא מותאמים.
מטרת התהליך בהדרכת הורים הינה לעזור להורים למצוא כלים המתאימים עבורם בתקשורת נכונה ובהתמודדות עם הילדים שלהם.
איך להגדיר גבולות מותאמים לכל ילד ולמשפחה הספציפית, ואיך לשמר את הגבולות ולספק לילדים תחושת מוגנות ויציבות.
מזמינות אתכם להתייעצות ומחשבה - האם אתם זקוקים להדרכה?
מאחלות לכולם סגר קל ומהיר ומקוות שזהו האחרון.