"כשהכל יעבור אנשים יחייכו
ברחוב הישן הזה שתמיד ישכחו
ויראו השכנים אנשים חדשים
ואולי עוד תחזור, כשהכל יעבור
כשהכל יעבור ואתה תתבהר
הכאב העצור הזה שבסוף ישתחרר
תישאר כוונה, נוכחות אחרונה"
-- עברי לידר
העולם במלחמה, לא מול מדינות ולא צבא אל מול צבא. העולם כולו במלחמה מול וירוס. והלחימה היא באמצעות הסגר, כולנו מסוגרים בבתינו, הדלתות סגורות אין יוצא ואין בא.
חלקנו בעלי משפחה, חלקנו רווקים בדירות שותפים, או בודדים וחלקנו זקנים - ערירים.
האדם כיצור חברתי תמיד ישאף לחברה סביבו, אנחנו רגילים להתחבק ולהתנשק כשנפגשים, לתת כיף לעידוד ובכלל צורכים מגע וקירבה מהסובבים אותנו.
ואילו בעת הזו, דורשים מאיתנו לא לגעת! לא להתקרב! לעטות חוצצים בדמות מסיכות וכפפות ולהישמר בבתים ופתאום אנו מבינים עד כמה אנחנו ייצורים של קשר ומגע.
לפי ויקיפדיה - בדידות היא מצב חברתי-רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים או סביבת אנוש ולרוב כמיהה עזה להתחברויות עם אחרים, עקב מחסור בתקשורת או במגע גופני. תחושת בדידות היא סובייקטיבית ואינה מחייבת הימצאות לבד, אלא חיים ללא יחסים חברתיים מספקים או הימצאות בחברה שבה מרגישים שונים ומרוחקים מאחרים.
במציאות הנוכחית אנו נאלצים להיות מבודדים על מנת לשמור על בריאותנו וחיינו ולהיות מנותקים מהסביבה המוכרת לנו. אין ארוחות בשישי, אי אפשר להיפגש עם חברה לקפה או לצאת עם חברים לבירה, לא הולכים לעבודה ולא יוצאים להופעה ואת פסח הקרוב נחגוג בביתינו במתכונת מצומצמת ואף בודדת.
חלקנו ננסה לשמר את אווירת החג באמצעות אמצעים טכנולוגיים כמו שיחות וידאו, אך לא לכולם ישנה האופציה.
"הבדידות היא מקום נעים לבקר בו, אך מקום נורא לגור בו" / ג'וש בילינגס
בימים רגילים רבים מאיתנו חשים בדידות, אנשים מבוגרים שגרים לבד, צעירים רווקים בדירות קטנות וגם אנשים החיים בבית מלא לעיתים חשים מרוחקים, אך בימים אלו, בעקבות ההנחיה שאוסרת יציאה מהבית הבדידות הופכת שגרה. אנשים החווים בדידות עלולים לפתח בעיות בריאות כגון בעיות לב ובעיות נפשיות כמו דיכאון. אנחנו חשים מנותקים, והדבר שאדם צריך בכדי לחיות הוא הכרה, אם אין רואים אותנו אנחנו לא קיימים.
השגרה שהכרנו נעלמה, לא ברור מתי תחזור והאם בכלל, ככל הנראה נצטרך להבין דברים מחדש.
המצב הנוכחי דומה למצב של אבל, אנחנו נפרדים ממקום בטוח ומוכר והולכים אל הלא נודע.
על פי קובלר רוס לאבל חמישה שלבים - הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה.
תחילה רבים מאיתנו לא האמנו שהמצב אכן עד כדי כך מסוכן, נפגשנו עם חברים בגינה, חלקנו עדיין טסנו, וניסינו לשמור על שגרה יחסית.
ככל שהחגורה התהדקה הכעס הציף אותנו, כל אחד וכעסו שלו - עצמאיים על קושי בפרנסה, שכירים על חל"ת, הורים על מורים, מורים על משרד החינוך ועוד ועוד.
כשהבנו שהסגר כאן בכדי להישאר, ניסינו למתוח את הגבולות, יצאנו לקצת יותר זמן, ליותר מ100 המטרים המותרים והלנו כל אחד והרעיון שלו לפתרון מיטבי.
חלקנו נמצאים כעת בשלב הדיכאון, זהו שלב שבו אנחנו מבינים שזה המצב, מקבלים אותו ונפרדים בעצב מהחיים שהכרנו. אנחנו לבד, מנסים להיאחז אחד בשני, אך זה לא תמיד פשוט.
וחלקנו נמצאים בשלב הקבלה, זהו בעצם שלב שבו אנו מקבלים את המציאות כפי שהיא, יכולים עדיין לכעוס או להיות בעצב, אך אנו מבינים שזה לא ישתנה ומשלימים עם זה.
כמה היו חשובות לי היציאות הקטנות עם חברות אחת לכמה שבועות, כמה אני מתגעגע לישיבה בפאב השכונתי, געגועי לקוסמטיקאית שעושה לי שפם גבות ולק ג'ל, והילדים שמתגעגעים לשגרה שלהם.
ההורים לא באים לבקר, גם לא לעשות בייביסיטר, והדרך היחידה לתקשורת היא דרך מסכים.
השינויים הרבים והתסכולים המצטברים עלולים להתפתח לתחושות של תסכול, מתח, לחץ וחרדה.
בעבר שעלו תחושות שכאלו הייתה לנו האפשרות ליצור לעצמנו מרחב אישי. ללכת לחדר הכושר, להיפגש עם חברה או לרדת למטה לשיחה. כרגע אנו "תקועים" בבית ואם ונאלצים ללמוד לנשום וליצור מרחב אישי בתוך שטח מצומצם בהרבה.
אנחנו מזמינות אתכם אלינו, אל דרך החלומות - מרכז לטיפול רגשי בהבעה ויצירה, כרגע המפגשים און ליין או טלפוניים, בהמשך נשמח להיפגש במרכז.
בטיפול רגשי נוכל לעזור לכם למצוא את הדרך ליצור לעצמכם מרחב אישי, לנשום בתוך סיטואציות מורכבות ולעבור את המשבר הנוכחי עם כלים להתמודדות.
בהדרכת הורים נעבוד על תקשורת, איך להתמודד אחד עם השני ומול הילדים בתוך סיר הלחץ, ואיך להמשיך לכבד ולפרגן אחד לשני במצב הנוכחי.
בסדנה חד פעמית על הדרכת הורים, נעסוק בראיית האחר ומציאת שפה משותפת בתוך התא המשפחתי.
דברו איתנו דרך האתר שלנו
או התקשרו אלינו לנייד - 051-573361/2