ציפיות יש רק בכריות - האמנם ?

מיום היוולדינו אנחנו ממוינים - זכרים ונקבות, בנות ובנים. בנים לובשים כחול, בנות לובשות ורוד. ניתן לנסות להילחם בזה, אבל כשתיכנסו לחנות בגדים ותרצו לקנות חולצה ורודה לבנכם הפעוט תתקלו בקושי. אם נישאר בתחום האופנה, אפשר לראות את ההבדלים בין המחלקות גם בהתבגרות, אצל הבנות תמיד ישנו מגוון רחב יותר של גזרות, צבעים ואביזרים לעומת הבנים שמקבלים קיר בגוונים ברורים. גם באורכים ובמידות עצמן ישנו הבדל מהותי בין בגדי הבנים לבגדי הבנות.

כשהתינוקות גדלים ומתחילים במשחק חופשי אנחנו יכולים לראות את הקיטלוג בחנויות הצעצועים לפי מגדר, מטבחים ורודים לבנות וארגזים של כלי עבודה בצבעים ירוק, כחול ושחור לבנים. כשנלך לחפש מתנה לבן קרוב לודאי שיפנו אותנו לכלי עבודה, מכוניות או חיילים לעומת מתנה לבת שתהיה בובות למיניהן, כלי מטבח, יצירה ואיפור.

זה אומר שמרגע לידתינו יש לעולם ציפיות מאיתנו, הציפיות הן תלויות מגדר ושונות בין בנים לבנות.

מבנים אנחנו מצפים לתקן ולבנות, להילחם, להיות חזקים ובתור גברים לשמור, להגן ולפרנס.

מבנות ישנה ציפייה להיות יפות, עדינות, מנומסות ובעיקר להיות אמהות. כבר מילדות מנחילים לקטנות את כלי המטבח בכדי לכוון אותנו למקום שבו אנחנו צריכות להיות. וקונים לנו אינספור בובות כמסר חבוי שמלמד אותנו להיות אמהות קטנות.

פלא שבבגרותינו אנו נלחמות על האמהות לצד הקריירה? - אבל נחזור לזה בהמשך.

נתקדם לגיל הילדות המאוחר יותר, זה שמקדים את גיל הנעורים, גם כאן ישנה דיכוטומיה בין בנים לבנות, הצפייה היא שבנים ישחקו משחקים פיזיים כמו כדורגל וכדורסל, שיטפסו על עצים, ירוצו ויזיעו הרבה. לעומתם מהבנות אנחנו מצפים לרקוד, לשיר, לעשות יצירות ובעצם להחליף את המשחק בבובות במשחקי טיפוח ויופי עם חברות.

כאשר ישנה בת שאוהבת לשחק כדורגל, לרוץ ולקפוץ אנחנו ישר מקטלגים אותה כ"טום בוי" - בת בן. ובן שיעדיף משחק רגוע ושקט ומבלה יותר עם הבנות, ירים גבה ויתפס כחלש, חנון ואפילו יתחילו מחשבות על נטיותיו המיניות.

בגיל הבגרות אנחנו מפנימים את ציפיות החברה מאיתנו ומתחילים לבחון אותן בעצמינו. הנערות רוצות להתאפר, להתבשם ולהתנהל כ"נשים קטנות". ואילו הנערים מתעסקים בפיתוח הגוף, עצמאות והובלה, כהכנה לדרגות פיקודיות בצבא ובמשרה העתידית.

כבר בזוגיות הראשונה שבה אנחנו מתנסים כבני נוער, הבנים מעניקים לבנות במתנה דובי, שוקולדים וורד - לשמר באופן לא מודע את הרכות, המתיקות והיופי הנשי. ובבגרות יצטרף לכך תכשיט מנצנץ להוסיף חן לאישה. בעוד הבנים יקבלו משחק מחשב, תחתוני בוקסר או בושם - מקום משועשע, שובב וחופשי.

וכך נמשיך לתפקידים בצבא, היום כבר ישנה יותר פתיחות וניסיון לשוויון בין המגדרים, אך עדיין ישנם תפקידים של נשים ותפקידים של גברים, גם אם רק באופן סטיגמטי (פקידה = אישה, לוחם = גבר). לאחר הצבא, ולאחר הטיול הגדול או העבודה הראשונית שלנו כבוגרים עלינו להחליט מה אנחנו רוצים ללמוד, ובהחלטה זו אנחנו בעצם מנתבים את דרכינו לעתיד.

גם בלימודים נראה מקצועות נשיים במהותם, בהם יש צורך ביכולת הכלה, אמפתייה, הקשבה, כמו חינוך, עבודה סוציאלית, מקצועות טיפוליים ועוד. לעומת מקצועות גבריים, כמו הנדסה, כלכלה, פיזיקה ומקצועות שכלתניים ומתמטיים.

בבגרותינו אנחנו משתלבים בשוק העבודה על פי היכולות והלימודים שלנו, כמובן שזו נגזרת שנותבה עוד בהיותנו קטנים על פי נורמות, ערכים ובעיקר מגדר.

היום ישנן גם נשים המשתלבות בתפקידים ומקצועות "גבריים" וגברים בתפקידים ומקצועות "נשיים". אך גם במקומות השואפים לשיוויון מגדרי ניתן לראות את היתרון הגברי על הנשי בחברה. בין גיל 20 ל 40 (בערך) אלו שנות הפוריות שלנו. נשים נכנסות להריון ויוצאות לחופשות לידה, לעומת גברים שאחוז קטן מהם מממש את זכותו לחופשת לידה. לכן מעסיקים רבים נותנים עדיפות בקידום ובתפקידי מפתח לגברים על פני נשים, במודע או שלא..

בנוסף לתפקיד שהשגנו כנשים והמיקום שלנו בחברה (company), כאשר נולדים הילדים, ציפיות החברה (society) הן שהאמא תישאר בבית ותיקח ימי חופשה/מחלה, כיוון שיום עבודה של אישה שווה פחות מיום עבודה של הגבר, כך שהפגיעה בכלכלת המשפחה יותר נמוכה כאשר האישה נפגעת. האמא היא בדרך כלל גם זו שעובדת ומוציאה את הילדים מהמסגרות, ובעצם עובדת בשתי משרות. כיוון שהציפיות של החברה מנשים הן להיות אמהות טובות ועובדות מצטיינות.

כשאישה חווה משבר או מביעה תסכול יפנו אליה כהיסטרית, בעוד שכאשר גבר חווה קושי הוא מתוסכל, או עצבני. גם הבדלה זו אינה תורמת בשיוויוניות בעבודה ובחברה.

ניתן לראות שהציפיות מנשים מלידתן ולאורך כל חייהן הן בלתי אפשריות, גם בהשוואה לציפיות מהגברים. עלינו להיות מכילות, אמפתיות, מקבלות, רגועות, מצטיינות ומושלמות. כאשר נגלה "פגם" אנחנו מתוייגות כהיסטריות, משוגעות וכמי שאין ערך למילה שלה.

בשנת 2021 זהו תפקידנו וחובתנו כחברה לשאוף לשינוי, לשיויון מגדרי ולחברה פלורלסטית ומקבלת.

השינוי יתחיל אצלנו בבית, דברו באופן שווה ובכבוד לבנים ולבנות שלכם ושימו לב לשפה ולאפשרויות שאנחנו פותחים בפני הילדים השונים.

אל תבהלו כאשר הילד רוצה לשחק בבובות, או מבקש ללבוש חצאית כתחפושת ומשחק. אפשרו להם להתנסות בכל הצבעים ובכל סוגי המשחק, גם אם הם מתוייגים לפי מגדר.

בנות יכולות להילחם עם חיילים ולהוציא אגרסיות בדיוק כפי שכאשר יתגייסו לצבא יוכלו להיות לוחמות. אין זה מעיד על נטיות מגדריות או יכולות.

אז ציפיות יש רק בכריות? האמנם?

הערב, כאשר תשכיבו את בניכם ובנותיכן לישון, מכוסים בשמיכה וראשם.ן על הכרית, הסתכלו על הציפיות וחישבו איתם.ן האם הן תואמות ומתאימות…