בכל שנה שבוע לאחר סיום חג הפסח אנו מציינים את יום השואה. לזכר קורבנות השואה והשורדים.
מלחמת העולם השנייה הגיעה לקיצה בשנת 1945, השורדים בגרו מאז והיום הם כדור הולך ונעלם. ישנם פרויקטים להנצחת השואה, ביד ושם ובמוזיאונים שונים בארץ ובעולם. סרטונים של שורדים המספרים את סיפורם, תמונות מהמחנות והיסטוריונים הממשיכים לחקור את הזוועות שהתרחשו.
ככל שדור השורדים הולך ונעלם אחריות הזיכרון וההבטחה כי לא שוב, עוברת אל הדורות הבאים. "דע מאיפה באת ולאן אתה הולך" (מסכת אבות). ללא ידיעת ההיסטוריה הקולקטיבית של עם ישראל, ללא ידיעת הסיפורים האישיים ושמירת הזיכרון שלהם וללא אחריות אישית של כל אחד ואחת מאיתנו להמשיך ולספר על שקרה, אנחנו ממעיטים בערך הזוועות שקרו לבני עמנו וצועדים לעבר הלא נודע.
בהגדה של פסח אנחנו מצווים לספר את סיפור יציאת מצרים ולהעבירו מדור לדור. השואה קרתה בתקופתינו, לא הרבה לפני שנולדנו. ועל כן החשיבות על סיפורה היא כערך עליון.
יום השואה הוא יום אחר, הטלוויזיה משתנה, האווירה ברחוב היא אחרת וישנה צפירה ארוכה וחדה של 2 דקות ביום עצמו. הילדים ובני הנוער נמצאים במסגרות ביום זה, ועל כן חשוב להכין אותם לקראת היום והצפירה בפרט.
לספר להם על המלחמה, על המחנות ועל הקושי. כמובן שהסיפור צריך להיות מותאם לגיל וליכולת הנפשית של הילד.ה
להזמין אותם לחשוב על מישהו שהם אוהבים במיוחד בזמן הצפירה. אפשר לחשוב גם על מישהו אהוב שנפטר (תלוי גיל). כאשר הילד.ה במודעות בזמן הצפירה על מה עליו לחשוב, זה מרגיע ומוריד את מפלס החרדה מרעש הצפירה, שעדיין מזכיר את רעש האזעקות מהשנה שעברה.
במידה והילד.ה חווים קושי בזמן הצפירה, כדאי להציע חיבוק ולתרגל נשימות יחדיו. נשימה עמוקה מהאף ונשיפה מהפה.
לזכר הנספים ולמען השורדים שבינינו.
Comments